פסק-דין בתיק ע"א 2144/09

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, שניתן ביום 15.09.09, על ידי כב' השופטת אירית מני-גור בתא"ק 927/06, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביצוע חמישה שיקים ע"ס 21,500 ש"ח כל אחד, בהם הוא אוחז, ושנמשכו על ידי המערערים.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המערערים 1 ו-2, אולג כץ וסרגיי בלו, הינם בעלי המניות בחברת א.ס.י. טכנולוגיות והנדסה בע"מ - המערערת 3, ויקראו להלן: "המערערים".

2.         ביום 14.09.04 נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו המשיב, מאיר כהן (להלן: "המשיב") מכר למערערים מיכלי גז שנצברו במחסנים שברשותו (להלן: "ההסכם"; נספח ג' לעיקרי הטיעון מטעם המערערים), וזאת תמורת סך של 176,000 ש"ח (כולל מע"מ), ששולם באופן הבא: 47,000 ש"ח במזומן, וכן 6 שיקים על סך של 21,500 ש"ח כל אחד בתשלומים חודשיים רצופים החל מחודש אוקטובר 2004 ועד מרץ 2005. לבקשת המשיב שילמו לו המערערים 16,000 ש"ח נוספים במזומן (שניתנו במקור כהלוואה), וכנגד זאת החזיר להם המשיב את אחד השיקים (לאחר שלא הצליח לפרוע ההלוואה), והוסכם שההפרש ישולם במועד הפירעון של אותו השיק, דהיינו ביום 31.01.05. אין מחלוקת כי השיק שפירעונו 31.01.05 הוחזר למערערים.

בפועל המערערים לא שילמו את ההפרש, ואף ביטלו את חמשת השיקים שנותרו בידי המשיב, הם השיקים נשוא הדיון.

3.         המערערים טענו לכישלון תמורה מלא, או לחילופין לכישלון תמורה חלקי  בסכום קצוב, כאשר לטענתם ניתן לקצוב את הסכום ביחס לסחורה שלא סופקה. לטענתם, כמות המיכלים שהועברה אליהם בפועל הייתה קטנה מהכמות לגביה הוסכם, כאשר השווי של המיכלים שהועברו אליהם עמד על כ-62,000 ש"ח, בעוד שהם שילמו למשיב במזומן סך של 63,000 ש"ח, ועל כן לטענתם ביטלו את יתרת השיקים כדין.

4.         בית משפט קמא קבע כי משמדובר בתובענה שטרית, והמשיב אוחז בשיקים שמולאו במלואם על ידי המערערים, הרי הוא זכאי ליהנות מחזקת התמורה, וכי על המערערים להוכיח כי חזקת התמורה נפגמה.

בית המשפט קבע כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי קיבלו רק חלק מהסחורה, תוך שציין כי מלבד עדותו של מערער 1, לא הובאה כל עדות מטעם המערערים (לא של המערער 2 ולא של עובדים אחרים שנכחו בעת פריקת הסחורה), ולא הובאה כל ראיה תומכת אחרת שיכולה הייתה להוכיח כי לא קיבלו את כל הסחורה.

בית המשפט לא קיבל את גרסת המערער 1 באשר למס' המשלוחים, דחה את טענתו כי בוצעו שתי הובלות בלבד, וקבע כי גרסתו סותרת את עדויות עדי התביעה בהקשר זה: עדות מר יצחק קאו, שנהג במשאית שהובילה את הסחורה, ובעת עדותו לא עבד עוד עם המשיב, ועדות מר שמעון אלגלי, מבעלי חברת ההובלות - עדויות אותן קיבל בית המשפט כמהימנות ובלתי תלויות. כך גם הסתמך בית המשפט על שטרי המטען שהוגשו מטעם התביעה, המעידים על ביצוע ההובלות.

בית המשפט דחה גם את טענת המערערים באשר לכמות הסחורה שהתקבלה ולאופן התמחור, וציין כי הן אינן עולות בקנה אחד עם ההסכם.

עיקר טענות הצדדים בערעור

5.         לטענת המערערים שגה בית המשפט כאשר קבע כי הנטל לסתור את חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות העומדת לזכות המשיב מוטל על כתפיהם. לטענתם, די בכך שבמועד מסירת השיקים לא ניתנה כל תמורה כדי לסתור את החזקה ולהעביר את הנטל למשיב.

עוד לטענתם, הם בכל מקרה עמדו בנטל הנדרש לסתור את חזקת התמורה, שבמקרה זה הוא נטל מופחת לאור העובדה שמדובר בהוכחת עובדה שלילית. לטענתם, הם הוכיחו כי לא קיבלו את מלוא הסחורה, והוכיחו את כמות הסחורה שהתקבלה בפועל,  בין השאר על ידי הצגת מסמך שנערך על ידי מערער 1 בעת ביצוע אספקת הסחורה, הכולל פירוט של כל המיכלים שהתקבלו. לטענתם, המשיב לא הנפיק תעודות משלוח ובכך מנע מהם את האפשרות להוכיח את כמות הסחורה שסופקה.

בנוסף, טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשקיבל את אופן החישוב של עלות המיכלים כפי שהציג המשיב.

6.         מנגד, טוען המשיב כי צדק בית משפט קמא כשקבע כי עומדת לו חזקת התמורה וכי הנטל לסתור אותה מוטל על כתפי המערערים, נטל בו לא עמדו. בהקשר זה, טוען המשיב כי אין המדובר בהוכחת רכיב שלילי, ועל כן אין לקבל את טענת המערערים כי הנטל המוטל עליהם הוא נטל מופחת, וכי בכל מקרה הם לא עמדו גם בנטל מופחת זה.

לטענת המשיב, מדובר בפסק דין עובדתי, המבוסס על ממצאי מהימנות, פסק הדין מנומק היטב, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כגון אלה.

לגופו של עניין, טוען המשיב, כי סופקה למערערים מלוא התמורה, כי הוא הנפיק למערערים חשבונית מס כדין עבור מלוא התשלום, כי הוא הציג שטרי מטען ( נספח ג' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) וכן ראיות נוספות מהן עולה שבוצעו כ- 8 -9 הובלות, וכי המערערים הם שלא סיפקו כל עדות או ראיה לתמיכה בגרסתם לפיה לא סופקה להם כל הסחורה, על אף שהיה בידם להעיד עדים נוספים או להציג כרטסת הנהלת חשבונות שאמורה לכלול רשימה של כל המיכלים שהתקבלו אצלם, ואין לקבל את המסמך שהוצג על ידם, שנערך על ידי מערער 1 בכתב יד ( נספח ד' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב), אשר אין בו כדי להוכיח את כמות הסחורה שהתקבלה. עוד טוען המשיב, כי המערערים לא הוכיחו כשלון תמורה חלקי, קצוב.

ד י ו ן

7.         כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" [י' קדמי על הראיות (תשס"ד, חלק שלישי) (להלן: "קדמי"), בעמ' 1508 - 1509].